מרציאנו קרין (כוכבה) נ' רז ושחף הנדסה ובניה בע"מ

פסק דין

פסק דין

בפני בית הדין תביעתה של התובעת הטוענת כי פוטרה שלא כדין מחמת הריונה. כמו כן, היא עותרת לקבלת סכומים אשר לא שולמו לה, לטענתה: שעות נוספות, פדיון חופשה ודמי הודעה מוקדמת.

העובדות

הנתבעת הינה חברה לבנייה.

התובעת הועסקה כפקידת רכש בנתבעת החל מיום 8.2.09 .

ביום 29.7.09 נקראה התובעת אל מנכ"ל החברה, מר ירון שטיינר, אשר הודיע לה כי היא מפוטרת. בעת הפיטורים היתה התובעת בחודש החמישי להריונה.

לתובעת נמסר מכתב פיטורים הנושא תאריך 29.7.09 ביום 31.7.09 (נספח א' לכתב התביעה).

הצדדים הסכימו כי תלושי השכר (ת/1) משקפים את ששולם בפועל, וכן כי הנספחים לכתב התביעה נכתבו על ידי כותביהם והתקבלו אצל נמעניהם.

רכיב דמי הבראה נמחק בדיון מיום 10.6.10.

גדרי המחלוקת

טענה בפנינו התובעת, כי היא פוטרה בשל הריונה. עפ"י גרסתה, הנתבעת החליטה לפטר ימים מספר בטרם תמלא חצי שנה לעבודתה בנתבעת, וזאת בכדי להמנע מהאמור בחוק עבודת נשים, תשי"ד- 1954. לפיכך, היא זכאית לפיצוי בגין פיטוריה אלו. עוד טוענת התובעת, כי היא זכאית לרכיבים נוספים אשר לא שולמו לה: ימי חופשה, דמי הודעה מוקדמת וכן לשעות נוספות אשר הנתבעת לא שילמה לה.

מנגד, הנתבעת מכחישה את המיוחס לה וטוענת כי התובעת פוטרה מסיבה עניינית של חוסר התאמה לתפקיד. הנתבעת ניסתה לתת לתובעת הזדמנויות לתיקון, ואולם, משנוכחה לדעת כי התובעת אינה עונה על המצופה ממנה- לא נותר בידה מנוס אלא לפטרה. לפיכך, פיטוריה של התובעת לא נעשו בשל הריונה אלא בשל אי התאמת לתפקיד. לעניין תשלום דמי הודעה מוקדמת וכן פדיון חופשה, טוענת הנתבעת, כי אלו שולמו לה במלואם. עוד נטען, כי התובעת לא ביצעה שעות נוספות, כי אם להפך, התובעת היתה מאחרת לעבודה ומחסירה שעות, משכך, היא אינה זכאית כלל לתשלום שעות נוספות.

דיון והכרעה

מועד פיטורי התובעת

ביום 29.7.09 זומנה התובעת למשרדו של מר ירון שטיינר, מנכ"ל הנתבעת (להלן- "המנכ"ל"), אשר הודיע לה כי היא מפוטרת, וכי עליה להוסיף לעבוד עד ליום 5.8.09 (ס' 6-7 לתצהירה). ביום 31.7.09 נמסר לתובעת מכתב פיטורין אשר נשא את התאריך 29.7.09. התובעת ביקשה מהמנכ"ל, כי מאחר והמכתב נמסר לה ביד רק ביום 31.7.09, יתוקן בו התאריך ליום זה. הנתבעת נאותה לתקן את התאריך ואולם רק ליום 30.7.09.

לטענת התובעת, בהתאם לאמור, יש להתחיל למנות את מניין ימי ההודעה המוקדמת, אשר בסופם ינותקו יחסי העבודה בין הצדדים החל מיום 31.7.09, שכן, רק ביום זה הומצא מכתב הפיטורין לידיה. כמו כן, לטענתה, בחישוב ימי ההודעה המוקדמת, אין להחשיב את יום שישי, וכן יום השבת אשר נפלו בתוך ימים אלו אשר בהם אינה עובדת:"משניתן מכתב הפיטורים פיזית רק ביום 31.7.09, נותרו לי 6 ימי התראה, וניכוי יום חופשה אחד מתוך 6 שעמדו לזכותי, וכן מאחר שלא הייתי אמורה לעבוד ביום שישי באותו שבוע (7.8.09), הרי שלמעשה יומי האחרון בעבודה נפל בתאריך 9.8.09 ולאחר חצי שנת עבודה בנתבעת" (ס' 11 לתצהירה). התוצאה האופרטיבית של קבלת גרסת הנתבעת הינה, כי התובעת השלימה חצי שנת עבודה בנתבעת ועל כן חוק עבודת נשים, התשי"ד- 1954 (להלן- "החוק"), חל עליה.

דין טענה זו להדחות. החובה מבחינת לוח הזמנים אינה ליתן את מכתב הפיטורים. החובה היא, ליתן לעובד "הודעה מוקדמת" בכתב, דהיינו, לתת לעובד מכתב אשר בו נאמר בצורה מפורשת אימתי תסתיים עבודתו כאמור בסעיף 2(ג) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א- 2001 (להלן- "החוק") אך אין חובה לציין את צורת הסיום- פיטורים או התפטרות (י. לובוצקי סיום יחסי עבודה פרק 2 עמ' 12). מטרתו של החוק היא, ליתן לעובד שהות לנסות למצוא מקום עבודה חלופי בטרם יכנסו פיטוריו לתוקף. מכאן, שבענייננו תכלית זו התקיימה. התובעת אינה חולקת על כך כי הודע לה עוד ביום 29.7.09 כי עבודתה תסתיים ביום 5.8.09. העובדה שהמכתב עצמו נמסר לה רק ביום 31.7.09, יומיים בלבד לאחר השיחה עם המנכ"ל, אין בו בכדי לגרוע מכך שמבחינה מהותית ידעה כי פיטוריה יסתיימו ביום זה. כך נקבע גם בפסיקה, כי דרישת הכתב האמורה בחוק הנ"ל הינה ראייתית ולא קונסטיטוטיבית (ע"ב (עבודה תל-אביב) 3256/03 ריקנטי נ' טי.אנ.טי אקספרס וורלדווייד (ישראל) בע"מ, פס' ( 6.06.2007)).

לפיכך, הנתבעת הודיעה לתובעת כדין אימתי תסתיים עבודתה וכי יש למנות את ימי ההודעה המוקדמת החל מיום 29.7.09, המועד בו הודע לתובעת על פיטוריה. מכאן, שלפי החוק, התובעת היתה זכאית לשישה ימי הודעה מוקדמת, ובהתאם נקבע כי תסיים את עבודתה ביום 5.8.09 ועל כן לא השלימה חצי שנת עבודה בנתבעת. לאור האמור, אין מקום להחיל את סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, התשי"ד- 1954.

נתייחס לטענת התובעת כי אין להביא בחשבון הימים את ימי שישי ושבת. לטעמנו, טענה זו אינה נכונה. ימי ההודעה המוקדמת הינם ימי לוח. דהיינו, כל הימים נספרים, לרבות שבתות וחגים. בסעיף 3(1) לחוק נאמר כך: "במהלך ששת חודשי עבודתו הראשונים - של יום אחד בשל כל חודש עבודה". לו היתה נכונה טענת התובעת, הרי שהיה נאמר בחוק "יום עבודה אחד...". משבחר במחוקק שלא לציין כי מדובר בימי עבודה דווקא, הרי שגילה דעתו כי מדובר בימי לוח. כמו כן, סבורים אנו, כי כשם שעובד בשכרו החודשי מקבל תמורה בעד כל ימי החודש אף אם נפלו ימי חג (ושבת) אשר בהם לא נדרש לעבוד, כך יש להביא בחשבון ימים אלו בעת מניין הימים.

פיטורי התובעת